דיון מרתק סביב אחת השאלות הבוערות בעולם ההשקעות: האם עדיף להשקיע באמצעות קרנות גידור ומנהלי השקעות אקטיביים, או פשוט לקנות מדדים ולתת לשוק לעשות את שלו?

בעקבות פרסום טבלת תשואות של קרנות הגידור בישראל, עולה שוב השאלה האם השוואות כאלה באמת מאפשרות להבין מי מייצר ערך לאורך זמן, או שמדובר בהשוואה חלקית שאינה משקפת את התמונה המלאה. כדי לענות על כך, צריך להבין שלא כל קרן פועלת באותו שוק, מול אותו מדד ייחוס או באותה אסטרטגיית השקעה – ולכן גם לא נכון למדוד את כולן באותם כלים.

האם כל ההשוואות באמת רלוונטיות?

טבלאות תשואות תמיד מושכות תשומת לב, במיוחד כאשר הן מציגות מי במקום הראשון ומי בתחתית הרשימה. הבעיה היא שלא פעם הן משוות בין מוצרים שונים לחלוטין – קרנות שמשקיעות בשוק הישראלי לצד קרנות הפועלות בשווקים גלובליים, קרנות דולריות לצד קרנות שקליות, ולעיתים כולן נמדדות מול אותו מדד ייחוס.

השוואה כזו עלולה ליצור רושם מטעה. כדי לבחון ביצועים בצורה מקצועית, נכון להשוות בין קרנות הפועלות באותו שוק, באותו מטבע ובעלות אסטרטגיית השקעה דומה. אחרת, הנתונים מספרים רק חלק קטן מהסיפור.

ישראל וארצות הברית – שני שווקים שונים לחלוטין

אחת הטעויות הנפוצות היא להשליך את מה שנכון לשוק האמריקאי גם על השוק הישראלי.

שוק ההון בישראל קטן ופחות משוכלל מזה האמריקאי, ולכן למנהלי השקעות מנוסים יש לעיתים אפשרות אמיתית לייצר ערך מוסף לאורך זמן. היכרות מעמיקה עם החברות, המחקר והניסיון המקומי יכולים להוביל לבחירת השקעות שמכות את המדד לאורך שנים.

לעומת זאת, בארצות הברית המצב שונה. מדדים כמו S&P 500 והנאסד"ק נסקרים על ידי אלפי אנליסטים וגופי השקעות מכל העולם, כך שקשה מאוד למצוא יתרון מידע משמעותי. זו אחת הסיבות לכך שהשקעה פסיבית באמצעות מדדים נחשבת לפתרון יעיל עבור חלק גדול מהחשיפה לשוק האמריקאי.

גם למדדים יש חסרונות

השקעה במדדים נתפסת לעיתים כמילה נרדפת לפיזור, אך בפועל לא תמיד מדובר בפיזור אמיתי.

בשנים האחרונות הפך מדד S&P 500 לריכוזי במיוחד, כאשר מספר מצומצם של ענקיות טכנולוגיה מהווה חלק משמעותי ממשקל המדד. המשמעות היא שהתשואה של המדד מושפעת במידה רבה מקבוצה קטנה של חברות, בעוד מאות החברות האחרות משפיעות הרבה פחות.

לכן, משקיעים שמבקשים להרחיב את הפיזור יכולים למצוא ערך במנהלי השקעות המתמקדים בחברות שאינן כלולות במדדים המרכזיים או מעניקים חשיפה לסקטורים שאינם זוכים למשקל משמעותי במדדי הדגל.

המטרה אינה תמיד להכות את המדד

לא כל מנהל השקעות צריך להימדד רק בשאלה האם השיג תשואה גבוהה יותר מהמדד.

לעיתים הערך האמיתי נמצא דווקא ביצירת חשיפה שונה – למשל לחברות ערך, לחברות Mid Cap או לסקטורים שפחות מיוצגים במדדים הגדולים. שילוב כזה יכול להוסיף גיוון לתיק ההשקעות ולהפחית את התלות בקבוצת המניות הגדולות שמובילות את המדדים.

במקרים רבים, זו בדיוק הסיבה לשלב ניהול אקטיבי לצד השקעה פסיבית ולא במקומה.

האם באמת אי אפשר להכות את המדד?

אחת האמירות המוכרות ביותר בעולם ההשקעות היא ש"אף אחד לא מצליח להכות את המדד לאורך זמן". אלא שהאמירה הזו אינה נכונה בכל שוק.

נתונים שפורסמו לאחרונה מצביעים על כך שרוב קרנות הנאמנות המנייתיות המתמחות בשוק הישראלי הצליחו להכות את מדד תל אביב 125 בשלוש השנים האחרונות. הנתון הזה מחזק את הטענה שבישראל, בניגוד לשוק האמריקאי, עדיין קיימים תחומים שבהם לניהול אקטיבי יש יתרון.

עם זאת, חשוב לבחון ביצועים לאורך תקופות ארוכות ולא להסתמך על שנה אחת מוצלחת או על מחצית שנה טובה במיוחד. עקביות היא המדד החשוב ביותר.

קרנות גידור, קרנות נאמנות או מדדים?

התשובה אינה חד-משמעית, משום שכל אחד מהמוצרים נועד למטרה מעט שונה.

מדדים יכולים להוות בסיס מצוין לחשיפה לשווקים גלובליים, בעוד שניהול אקטיבי עשוי להיות רלוונטי יותר בשוק הישראלי או בתחומים שבהם ניתן לייצר ערך באמצעות בחירת מניות. קרנות גידור, מצדן, עשויות להציע אסטרטגיות שונות לחלוטין, הכוללות ניהול סיכונים, גידור או חשיפה להשקעות שאינן קיימות במדדים.

לכן, במקום לבחור בגישה אחת בלבד, משקיעים רבים יכולים ליהנות משילוב נכון בין השקעה פסיבית לבין ניהול אקטיבי, בהתאם למטרות, לאופק ההשקעה ולרמת הסיכון שלהם.

גם את התשואות צריך לדעת לקרוא

טבלת תשואות יכולה להיות נקודת פתיחה מעניינת, אך היא אינה מספיקה כדי לבחור מנהל השקעות או מוצר פיננסי. חשוב להבין מהו מדד הייחוס, באיזה שוק הקרן פועלת, מהי אסטרטגיית ההשקעה שלה וכיצד היא התמודדה בתקופות שונות – גם בשנים חזקות וגם בתקופות של ירידות.

בסופו של דבר, השאלה אינה מי הוביל את הטבלה בחצי השנה האחרונה, אלא מי מצליח לייצר ערך לאורך זמן, תוך שמירה על אסטרטגיה עקבית והתאמה אמיתית לצורכי המשקיע.