“עכשיו מנהלי התיקים יוכלו להראות מה הם עשו”

אחת הבשורות הגדולות בפרק מגיעה דווקא מעולם ניהול התיקים. במשך שנים, לקוח שרצה להשוות בין מנהלי תיקים נתקל בבעיה בסיסית: היה קשה מאוד לקבל תמונה פשוטה וברורה של ביצועי המנהל מול המתחרים.

כעת רשות ניירות ערך מבקשת לאפשר למנהלי תיקים לפרסם תשואות בצורה רחבה ונגישה יותר, תוך חלוקה של התיקים לרמות סיכון לפי סטיית תקן. מבחינת המשתתפים, מדובר במהלך שעשוי להכניס הרבה יותר תחרות לשוק שמנהל מאות מיליארדי שקלים – ולאפשר גם לגופים קטנים יותר להציג את הביצועים שלהם מול הציבור.

אבל לצד ההתלהבות עולה גם השאלה האם החלוקה לפי “סיכון נמוך, בינוני וגבוה” באמת תאפשר ללקוח להשוות תפוחים לתפוחים. שני תיקים יכולים להציג סטיית תקן דומה, אבל להיות בנויים מנכסים ומתמהילים שונים לחלוטין.

ובכל זאת, השורה התחתונה בפרק חיובית: יותר שקיפות ויותר יכולת להשוות בין מנהלי השקעות עשויות להפוך שוק מסורתי יחסית לתחרותי הרבה יותר.

“פיקוח ונזילות – אבל לנזילות יש מחיר”

השינוי בעולם ניהול התיקים הוא רק חלק מגל רחב יותר של רגולציה. אחרי קרנות הגידור בנאמנות, הרשות מקדמת גם אפשרות להנגיש קרנות השקעה אלטרנטיביות במודל דומה.

הרעיון נשמע מפתה: לאפשר לציבור להיחשף בצורה פשוטה ומפוקחת יותר לקרנות אשראי, נדל״ן והשקעות פרטיות, כשההשקעה משתקפת בחשבון ניירות הערך הרגיל.

אבל כאן מתחילה הבעיה הפרקטית. בניגוד למניה או אג״ח, אי אפשר בהכרח למכור בניין, הלוואה פרטית או השקעה בסטארטאפ ברגע שבו המשקיע רוצה את הכסף בחזרה. לכן הקרנות יצטרכו להתמודד עם תקופות נעילה, מועדי פדיון מוגדרים, מסגרות אשראי או החזקת מזומן – וכל פתרון כזה מגיע עם מחיר שעלול לפגוע בתשואה.

“כמה אקטיביסט יכול מוסדי להיות?”

הדיון ברגולציה ממשיך אל העימות סביב מעורבות בית ההשקעות מור באוריון, לאחר שרשות שוק ההון התנגדה למעורבותו במהלכים הקשורים לדירקטוריון החברה. מור, מנגד, הציג את עצמו כמשקיע מוסדי אקטיביסטי שפועל לטובת בעלי המניות.

מכאן מתפתח בפרק ויכוח רחב הרבה יותר: מה בעצם תפקידו של גוף מוסדי שמחזיק נתח משמעותי בחברה ציבורית?

האם עליו להסתפק בהצבעה באספות, או שמותר – ואולי אפילו נדרש – ממנו להתערב כאשר הוא מאמין שהנהלת החברה אינה משרתת את בעלי המניות?

לדברי שרמן, הבעיה היא שהגבול הזה עדיין אפור מדי. אולי הגיע הזמן להגדיר בצורה ברורה יותר מתי אקטיביזם מוסדי הוא חלק מחובתו של מנהל הכסף כלפי החוסכים – ומתי הוא הופך להתערבות בניהול החברה.

“אינפלציה של 1.5% – אז למה לא להוריד ריבית?”

קצב האינפלציה השנתי בישראל ירד ביולי ל-1.5%, נתון שעל פניו אמור לפתוח את הדלת להורדת ריבית. אבל דרורי מצנן את הציפיות ומעריך שבנק ישראל עשוי להעדיף להמתין.

הסיבות: מדד אוגוסט שצפוי להיות גבוה, אי-ודאות ביטחונית וכלכלית, הבחירות והתקציב שבאופק – ובעיקר הסביבה העולמית, שבה הריביות הארוכות עדיין גבוהות ואין מגמה ברורה של הקלה מוניטרית.

גם שוק הדיור מספק תמונה מורכבת. בזמן שהנתונים הרשמיים עדיין מצביעים על מחירים חזקים יחסית, בשטח המשתתפים מתארים הנחות, מבצעי מימון והטבות שהופכות אגרסיביות יותר ויותר.

באחד המקרים מתואר קבלן שמציע לרוכש לשלם 30% בלבד, להיכנס לדירה בתוך חודשים ספורים – ואת יתרת ה-70% להעביר רק בעוד שנתיים או שלוש. מבחינת המשתתפים, מבצעים כאלה מספרים לא מעט על הלחץ האמיתי שבו נמצאים חלק מהיזמים.

“חבית הנפט היא רק ההתחלה”

בארה״ב, תשואת האג״ח ל-10 שנים מתבססת סביב 4.7%, ובאג״ח ל-30 שנה התשואה כבר חוצה את רף ה-5%.

אחת הסיבות שמסמנים בפרק היא גל ההשקעות האדיר ב-AI ובדאטה סנטרים, שמחייב חברות טכנולוגיה לגייס סכומי חוב גדולים ומפעיל לחץ על החלק הארוך של עקום התשואות.

אבל הסיפור האינפלציוני אינו מסתיים במחיר חבית הנפט. המשתתפים מדגישים את העלייה במחירי התזקיקים – ובעיקר סולר ובנזין – על רקע הפגיעה בכושר הזיקוק ברוסיה והקשיים באספקה מאזור המפרץ.

לפי הנתונים שמוצגים בפרק מתוך מצגת בזן, רוסיה אחראית לכ-7% מהתזקיקים בעולם ואזור המפרץ לכ-12%, כאשר בנקודות מסוימות נפגעה עד כמחצית מיכולת הזיקוק הרוסית בעקבות התקיפות האוקראיניות.
מבחינת בתי הזיקוק, זו סביבה מצוינת. מבחינת הצרכן והאינפלציה – הרבה פחות.

“תל אביב 35 ותל אביב 90 כבר לא משחקים באותו משחק”

אחד הנתונים הבולטים בפרק הוא הפער החריג בין המדדים המקומיים. לפי הנתונים שנידונו בשיחה, מדד תל אביב 35 היה בעלייה של כמעט 16% מתחילת השנה, בעוד תל אביב 90 היה בירידה של כ-3.7% – פער שמתקרב ל-20%.

ההסבר אינו רק ביצועים של חברה כזו או אחרת. המבנה של תל אביב 35 השתנה בשנים האחרונות: בנקים, ביטוח, טכנולוגיה וחברות גדולות תופסים בו משקל משמעותי, בזמן שבתל אביב 90 נמצאות הרבה יותר חברות בינוניות וקטנות שנפגעות חזק יותר כשכסף יוצא מהשוק המקומי.

ומעל הכול נמצא הנרטיב.

המשתתפים מדגישים עד כמה בשוק של השנים האחרונות לא מספיק להציג מספרים טובים. חברה יכולה לפרסם דוחות מצוינים, אבל אם המשקיעים לא מאמינים בסיפור שלה – המניה לא בהכרח תגיב. מנגד, שינוי בנרטיב סביב AI או אנרגיה יכול לשנות תמחור של סקטור שלם עוד לפני שהשינוי מופיע בדוחות.

“חברה ציבורית צריכה להיות חברה ציבורית”

גם שוק ההנפקות מקבל ביקורת. בפרק מצביעים על חברות שהגיעו לבורסה כאשר כמעט כל המניות שהונפקו רוכזו אצל מספר מצומצם מאוד של משקיעים מוסדיים.

התוצאה היא חברה ציבורית על הנייר – אבל מניה שכמעט אין בה מסחר.

“חברה ציבורית היא צריכה להיות חברה ציבורית”, מסכמים המשתתפים, וקוראים לחברות פרטיות שמתכננות הנפקה לא לבחור בדרך הקלה של סגירת העסקה מול שלושה או ארבעה משקיעים בלבד, אלא לבנות בסיס משקיעים רחב שייצר חיים ונזילות במניה גם ביום שאחרי ההנפקה.

“בלדי קיבלה אישור – ואז נעלמה מהרשימה”

לקראת סוף הפרק מגיע אחד הסיפורים המוזרים של השבוע: בלדי.

החברה כבר ספגה מכה לאחר ששופרסל החליטה להתקדם לכיוון של יבוא עצמאי, מהלך שעלול לפגוע בפעילותה של בלדי כספקית. לאחר מכן הגיעה התקווה לפצות על חלק מהפגיעה באמצעות יבוא עופות מברזיל.

לפי המתואר בפרק, בלדי השקיעה כ-21 מיליון שקל במפעל בברזיל, ולאחר מאמצים קיבלה אישור מהשירותים הווטרינריים והמפעל צורף לרשימת המפעלים המאושרים ליבוא.

אלא שאז התחלף בעל התפקיד – וברשימה שפורסמה לאחר מכן בלדי כבר לא הופיעה.

מבחינת המשתתפים, מעבר לפגיעה הספציפית בחברה, הסיפור ממחיש בעיה גדולה יותר: עסק יכול להשקיע מיליונים על בסיס מסגרת רגולטורית מסוימת, ואז לגלות שהמציאות השתנתה ללא ודאות מספקת.

“מה שהכי מפריע לי פה זה היעדר השקיפות של הרגולטור”, מסכמת שרמן. “חברות הולכות, משקיעות כסף… ברגע שהרגולציה מתחילה להיות לא ברורה, משקיעים מתחילים להיעדר מהשוק”.

וכך, אחרי יותר משעה של מנהלי תיקים, מוסדיים, אינפלציה, ריבית, נפט, נדל״ן, הנפקות ועופות מברזיל – הפרק חוזר בדיוק לנקודה שבה התחיל: רגולציה.

האזינו לפרק המלא של “קונים מוכרים” – לשיחה על השינויים שעשויים לפתוח מחדש את שוק ניהול התיקים לתחרות, הסיבות שבגללן הורדת הריבית עדיין רחוקה מלהיות מובטחת, הכוחות שמאחורי הפער החריג במדדי תל אביב – והסיפור של בלדי שממחיש למה בשוק ההון גם החלטה של רגולטור יכולה להפוך לאירוע השקעה.