סין ממשיכה לפעול מתוך תכנון אסטרטגי רחוק טווח – לא בקצב של ארבע שנים, אלא בטווחי זמן של חמישים שנה ויותר. בעוד מדינות המערב מתרחקות מאפריקה, סין ממנפת הלוואות למדינות ביבשת ובונה דרכן אחיזה במשאבים חיוניים. מדובר במהלך שקט ומתמשך, שלדעת רבים רק בעתיד נבין את עוצמתו והשפעתו על העולם.

במקביל, המציאות הכלכלית בתוך סין עצמה מאותתת סימני מצוקה. מיתון עמוק מורגש ברחובות – מחירי נדל"ן בירידה, חנויות נסגרות, ואנשי עסקים מדווחים על קיפאון מוחלט ותחושת חוסר ודאות. התמונה שעולה מהשטח ברורה: הכלכלה הסינית סובלת, גם אם הדימוי החיצוני עוד יציב.

בישראל, ניכרת השפעה שונה אך מדוברת פחות: ירידה בתנועת קונים במרכזי קניות, כולל אזורים שלא נחשבו רגישים בעבר. יותר אנשים באים "לשתות קפה" ופחות לבצע רכישות גדולות, גם בקניונים מבוססים. שינוי בהרגלי הצריכה מתחיל להופיע – לא רק במספרים, אלא גם בהתנהגות.

מניית Nayax שמרה על יציבות ועלתה בכ־20% בחודש, למרות תנודתיות במדדים האמריקאיים. מדובר בהתנתקות מעניינת מהשוק, שמעידה על אמון במודל החברה גם בזירה המקומית. טורפז, מצידה, חזרה למחירי שיא ונהנית מביקוש מוסדי, בעוד שב״א חוותה ירידה חדה לאחר עלייה חדה – תזכורת לכוחות התנודתיים שפועלים גם בשמות חזקים.

וגם – הציבור כבר לא רואה במניות "הימור", אלא יעד השקעה לגיטימי ואף בטוח. לפני עשור עוד היה צורך לשכנע להשקיע – היום, לעיתים צריך לשכנע לא להשקיע את כל הכסף במדדים.